ע"פ 203-02-10

תקציר

הערעור נסוב על השאלה האם די בראיות כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי המשיב, חבר מועצת העיר חיפה וחבר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעירייה, ביצע עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. בכתב האישום נטען כי המשיב דרש שוחד מטופולסקי, שהגיש נגדו תלונה, בתמורה לתמיכה בבקשתו של טופולסקי לחריגת בנייה. בית משפט קמא זיכה את המשיב מחמת הספק, בקובעו כי הסתירות בעדויות עדי התביעה היו מהותיות וירדו לשורש העניין, ועל כן אין בכוחו לבסס מסקנה עובדתית להרשעה. עם זאת, החליטה ערכאת הערעור להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בשל שיקולים הגיוניים ופגמים של ממש בקביעותיו, כגון טעויות בהסקת מסקנות מהראיות שהוצגו וייחוס משקל ראייתי שגוי לראיות מסוימות. בית המשפט מצא כי התביעה הביאה ראיות פוזיטיביות מספיקות להוכחת אשמתו של המשיב, וכי שקריו של המשיב יכולים לחזק את ראיות התביעה. הגם שהתביעה לא הצליחה להוכיח את קבילות הקלטת של השיחה בין המשיב לטופולסקי, ניתן להביא בחשבון את דברי המשיב בחקירתו במשטרה ואת הסבריו כראיה. הציטוטים וההסברים שניתנו על ידי המשיב תומכים באופן מהותי בגרסתו של טופולסקי ומצביעים על אשמתו של המשיב. לפיכך התקבל הערעור והמשיב הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.