ת"א 21735-10-11

תקציר

התובע, נהג משאית עצמאי, הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה לפיצוי בגין פציעות שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 29.6.09 והותירה אותו לכאורה ללא יכולת לעבוד. בית המשפט היה צריך לקבוע את בסיס השכר של התובע, שיהווה בסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות שלו. מהראיות עולה כי הכנסותיה העסקיות של התובעת השתנו לאורך השנים, תוך גידול משמעותי בשנים 2007 ו-2008, ונתוני המחצית הראשונה של שנת 2009 היו דומים לאלה של השנה הקודמת. התובע טען כי רווחיו גדלו בעת התאונה, אך בית המשפט מצא כי טענה זו אינה נתמכת בעדויות עדי התובע. בית המשפט דחה גם את טענת התובע כי יש להתעלם מההוצאות המפורטות בדו"ח שומת המס לשנת 2009 בעת חישוב הכנסותיו, שכן מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות חריגה מהנתונים המדווחים. בית המשפט קבע כי הכנסתו של התובע לצורך חישוב הנזקים תתבסס על ממוצע הכנסתו בשנים 2007-2009. נקבע כי הכנסתו נטו החודשית עומדת על 6,300 שקל. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי הליקוי התפקודי של התובעת לא היה שלם, והוא התאים את שיעור הפגיעה התפקודית לשיעור הנכות הרפואית. לתובע נפסקו 94,500 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר, ממועד התאונה ועד ליום 30.9.2010, ו-164,000 ₪ בגין הפסדים מיום 1.10.2010 ועד היום. הפסדי ההשתכרות העתידיים חושבו על בסיס שכרו של התובע לפני התאונה והנכות הרפואית שלו, והסתכמו ב-600,700 ₪. התובע היה זכאי גם לסך של 92,000 ₪ בגין כאב וסבל ואשפוזים בבית החולים. כמו כן פסק בית המשפט 220,000 ₪ עבור סיוע מצדדים שלישיים, עזרי ניידות והוצאות רפואיות. מסכום הפיצוי בוצעו ניכויים בגין תשלומים קודמים ששולמו לתובע, וכן שכר טרחת עורך דין, מע"מ וחוות דעת אקטואריות. בית המשפט הורה שלא לנכות תגמולים ממגדל חברה לביטוח בע"מ, שכן הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שהם משתלמים בנסיבות שאינן חוזה ביטוח. לבסוף חויב הנתבע לשלם את יתרת הפיצויים, שחושבה כנמוכה משמעותית משישים אחוזים מגבול סמכותו של בית משפט השלום, בצירוף שכר טרחה של 15.21% מסכום הפיצוי. פסק הדין אמור היה להתבצע תוך 30 יום מיום קבלת בא כוחו של הנתבע.