עת"מ 1867-03-14

תקציר

העותרים, חברי קיבוץ בהן, ערערו על החלטת המועצה האזורית עמק חפר להטיל עליהם היטל סלילה, בטענה כי כבר שילמו עבור עבודות הסלילה באמצעים שונים, כי העבודות שביצע המשיב היו מוגבלות בהיקפן, כי לא הודיעו להם על העבודות וכי ההיטל מפלה אותם לרעה בהשוואה לחברי קיבוץ אחרים. המשיבה טענה מנגד כי ביצעה עבודות שיקום נרחבות באזור הקיבוץ הישן, דבר המצדיק את הטלת ההיטל. זאת ועוד, טען המשיב כי העותרים לא הוכיחו תשלומים קודמים לפי חוק העזר הרלוונטי, כי היו מודעים לעבודות המתבצעות בסמוך לבתיהם וכי ההיטל נגבה בהתאם להוראות חוק העזר. בית המשפט מצא את טענות המשיב משכנעות. ניכר היה כי המשיב ביצע עבודה משמעותית, הנתמכת בראיות עובדתיות, לרבות דוחות הנדסיים, צילומים ועדויות של חברי הקיבוץ. מנגד, טענת העותרים כי מרבית העבודות כבר הושלמו הופרכה. בית המשפט דחה גם את טענת האפליה של העותרים, שכן מהראיות עולה כי תושבי שטח ההרחבה שילמו סכומים גבוהים אף יותר עבור פיתוח תשתיות. באשר לטענת העותרים כי לא עודכנו על העבודות, בית המשפט מצא אותה תמוהה, בהתחשב בכך שהעבודות בוצעו בשיתוף פעולה עם התושבים. המשיב אף הצהיר באופן ברור כי ביצוע העבודות יהיה כרוך בתשלום היטלי סלילה. כמו כן, בית המשפט קבע כי חוק העזר לפיו הוטלו ההיטלים נותר בתוקף, למרות שחלף הזמן מאז התעדכנו האחרון. לבסוף נדחתה בקשת העותרים לפרטים נוספים, שכן הדבר לא היה נחוץ לצורך הכרעה בעתירה. משכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.