ת"א 60374-11-18

תקציר

התובעים, שני אנשים, נעצרו והואשמו בעבירות מין בקטין. בסופו של דבר הם זוכו מחמת הספק בתום הליך פלילי ממושך שכלל מעצר ומעצר בית. התובעים הגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד המדינה, בטענה כי החקירה וההליך הפלילי נוהלו ברשלנות וגרמו להם נזק. המדינה טענה כי הזיכוי אינו מקים עילת תביעה וכי לא ניתן להטיל ספק בעבודת רשויות אכיפת החוק. בית המשפט הכיר בכך שלמדינה חלה חובת זהירות כלפי התובעים וכי פעולותיה נתונות לביקורת שיפוטית. עם זאת, השופט ציין כי קביעת חובת הזהירות משלבת שיקולי מדיניות ושיקול דעת הנתון לרשויות אכיפת החוק. השופט קבע כי ככלל, התנהלות המדינה במהלך החקירה וההליך הפלילי נופלת למתחם הסבירות ואינה עולה כדי רשלנות. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים בסוגיית הליך הערעור, וקבע כי החלטת המדינה לערער על הזיכוי הייתה בלתי סבירה ורשלנית, שכן סיכויי הערעור קלושים, וגרמה לתובעים עינויים משפטיים מיותרים ונזק נוסף. המדינה חויבה לשלם לכל תובע סך של 60,000 ₪, וכן את שכר טרחתו והוצאותיו המשפטיות. השופט הדגיש כי פיצויים עונשיים אינם מוצדקים במקרה זה. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.