ע"ו 60699-03-11

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערר, כאשר עברו הרפואי של המערער ותנאי שירותו תומכים בהחלטת הוועדה. נכון יישמה הוועדה את הלכת קריספיל על מקרה זה, שכן היו אינדיקציות למחלתו של המערער טרם שירותו הצבאי, אף שלא אובחן. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי המחלה מקורה במהלך השירות. על פי החוק, על המערער להוכיח כי מחלתו אירעה במהלך שירותו והייתה תוצאה של שירותו כדי להיות מוכר. אין חולק כי האסתמה של המערער אירעה במהלך שירותו, אך הקשר הסיבתי לשירותו מוטל בספק. בית המשפט נוטה להקל על חיילים להוכיח קשר זה בבואם לתבוע פיצויים. מקרה זה עוסק בהתפרצות מחלה חוקתית, הרדומה בגוף ומתפרצת במהלך השירות. במקרים כאלה, המחלה נחשבת כנגרמת על ידי שירות, גם אם קיימת נטייה חוקתית לחלות במחלה. עוצמת הקשר הסיבתי נחלקת לשלושה סוגים של מקרים. לסוג הראשון קשר סיבתי חזק והוא ייחודי לשירות הצבאי. לסוג השני יש קשר עקיף לשירות, לרבות אירועים חריגים במהלך השירות. הסוג השלישי כולל מחלות הפורצות במהלך השירות אך אין להן קשר ברור אליו. מדובר במקרה מורכב, שכן מסקנת הוועדה כי האסתמה של המערער לא נבעה משירותו מבוססת על ראיות מפוקפקות. העד המומחה מטעם המשיב ציין כי המערער סבל בילדותו מקשיי נשימה, שיכולים היו להיות התקפי אסתמה לא מאובחנים. עם זאת, העד המומחה מטעם המערערת חלק על כך, וציין כי הרשומות הרפואיות של המערער לא הצביעו על אבחנה כזו. לדבריו, בעיות הבריאות של המערער בילדותו לא היו קשורות לאסתמה. באשר לאמו של המערער הסובלת מאסתמה, טען העד המומחה מטעם המערער כי אין הוכחה להעברה גנטית. לכן, זה לא צריך להשפיע על המסקנה. על סמך הראיות שהוצגו, מסכימים השופטים עם המומחה מטעם המערער ומגיעים למסקנה כי האסתמה פרצה לראשונה במהלך שירותו הצבאי של המערער. מאחר שקיים קשר סיבתי שאינו שנוי במחלוקת בין השירות לבין המחלה, השופטים מצדדים במערער. הערעור מתקבל, והמשיב נדרש לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.