ת"א 24991-05-20

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, המכונה גם היתר במעמד צד אחד, ובתנאים שצריכים להתקיים על מנת שהיתר כזה יינתן. הדיון נסוב סביב תקנות 500(7), 500(7א) ו-500(10), המתארות את הנסיבות שבהן רשאי בית משפט להתיר המצאת מסמכים משפטיים מחוץ למדינת ישראל. על מבקשי ההיתר, המבקשים את ההיתר, להוכיח שלושה תנאים מצטברים: ראשית, כי התביעה שפיטה, על פי אחת החלופות המפורטות בתקנה 500; שנית, כי קיימת עילת תביעה המעוררת "שאלה כבדת משקל שיש לשקול"; ושלישית, כי בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בסכסוך. בית המשפט מפעיל את סמכותו הנתונה לשיקול דעתו להעריך האם הפורום הישראלי הוא אכן המקום המתאים, בהתחשב בשיקולים כגון הקשר המרבי לתיק, הציפיות הסבירות של הצדדים ושיקולי אינטרס ציבורי. במקרה הספציפי הנדון, השופט מגיע למסקנה כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה הראויה לטיעון וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים. לפיכך, הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחית. המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות המבקשים בסך של 15,000 ₪. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים וכפופה לדעתו הפוטנציאלית של הנציב הראשי בעניין הפורום המתאים.