רע"א 6685/21

תקציר

בהחלטה מיום 29.11.2021 דחה בית משפט קמא בקשה להגשת תצהיר לאחר המועד האחרון הקבוע בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המכונה תקסד"א הישנה. בית המשפט לא מצא סיבות מוצדקות לשיהוי, שכן הטענות נגד עו"ד חורי, שאליו התייחס התצהיר, לא היו חדשות ועלו בשלב מוקדם של ההליך. התרת התצהיר בשלב מתקדם זה – לאחר חקירת עדי נבואני ותוך כדי חקירתם הנגדית של עדי הנתבעים – עלולה לגרום לעיוות דין ולפגיעה בזכויותיו של נבואני, שכן עו"ד ח'ורי נכח בכל הדיונים והכיר את העדות שהוגשה. שיקולים מערכתיים ליעילות ההליך המשפטי תמכו בדחיית הבקשה. הוגש ערעור, בו נטען כי בפסיקה המודרנית המגמות המתמקדות במשקל הראיות ולא בקבילותן, יש לקבל את התצהיר למרות האיחור, תוך הדגשת המשמעות של חשיפת האמת. עוד נטען בערעור כי לא ייגרם עוול משמעותי; עם זאת, בית המשפט דחה אותה מבלי להיזקק להתייחסותם של המשיבים. בפסק הדין הודגש כי החלטות בדבר מועדי הגשת תצהירים הן פרוצדורליות ומצויות בדרך כלל בשיקול דעתו של בית המשפט קמא. ערכאת הערעור ממעטת להתערב אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא היו כאן. מאחר שהתצהיר הוגש למעלה מעשרה חודשים לאחר המועד האחרון, לא סיפק המבקש נימוקים תקפים לעיכוב. היעדר עילה מוצדקת לעיכוב והפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של נבואני, לצד חוסר עקביות פרוצדורלית, הביאו לדחיית הבקשה. לפיכך, לא היה צו להוצאות, שכן לא נדרשו תגובות מהמשיבים.