בש"פ 3899/95

תקציר

בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לשחרר שלושה משיבים בתנאים מגבילים, שהואשמו בהחזקה, סחר בסמים שלא לשימוש עצמי וקשירת קשר. בית המשפט אישר כי סחר בסמים הוא פשע חמור ביותר, מסוכן מספיק כדי להצדיק מעצר. למרות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו המדגיש את חירות הפרט, בית המשפט סבר כי יש לשמור גם על שלום הציבור ועל זכויותיהם של קורבנות פוטנציאליים. בערעור נטען כי אין די בהחלטת בית המשפט המחוזי למעצר בית ובערבות כספית, בנימוק שעבירות סמים מהוות איום ממשי על החברה. בית המשפט העליון הדגיש כי אופיו השיטתי והרווחי של הסחר בסמים גורם לעבריינים לבצע עבירות חוזרות גם במעצר בית, שכן הציות לפיקוח מאתגר את המשטרה. הנוהג המקובל חזר על עצמו: נאשמים בעבירות סמים חמורות דורשים בדרך כלל מעצר עד למשפט, בהתאם לתקדימים משפטיים ישראליים ואף קנדיים. למרות הטענות כי חוק היסוד עשוי לחייב בחינה מחודשת של מדיניות המעצר, בית המשפט לא מצא עילה לשנות את עמדתו, במיוחד כאשר מדובר בכמויות גדולות של סמים. בית המשפט העליון קבע כי גם עבור סמים לא קשים כמו חשיש, סחר בקנה מידה גדול מהווה איום המצדיק את המשך המעצר. לפיכך, הערעור התקבל, וכל המשיבים נצטוו להישאר במעצר עד לסיום עניינם.