ע"פ 5773/18

תקציר

בית המשפט החליט כי אין בסיס לבקשה זו ויש לדחותה. החלטה זו מבוססת על מספר שיקולים: ביצוע מיידי של גזרי דין בבית המשפט הוא נוהג מקובל ואין ערעור על שינויו, במיוחד בהתחשב בכך שחזקת החפות אינה חלה עוד על המורשע. כמו כן, ביצוע גזר הדין משרת את האינטרס הציבורי באמצעות הרחקת גורמים מסוכנים מהחברה, חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט והרתעת עבריינים פוטנציאליים. במקרה ספציפי זה, האיזון נוטה באופן משמעותי לטובת הציבור בשל אופיו של גזר הדין, שהוא הגבלה חלקית של תנועה, להבדיל משלילת חירות. עוד מציין בית המשפט כי סיכויי הצלחת הערעור נמוכים, בהתחשב בכך שהמערער היה מיוצג והודה בהאשמות. יתר על כן, ההיסטוריה של המערער מלמדת על 103 הרשעות תעבורה קודמות, לרבות עבירה דומה, ומספר הרשעות פליליות נוספות, כאשר גם הדו"ח שהוגש לבית המשפט מתאר סיכון גבוה לעבירה חוזרת. לפיכך, האינטרס הציבורי בביצוע גזר הדין לאלתר גובר על כל תועלת שבעיכוב ביצוע גזר הדין למערער, והערעור נדחה.