ק"ג 7872-02-15

תקציר

התיק נסוב סביב טענת התובעת כי מקפת, קרן פנסיה, לא הודיעה לה על זכאותה לקצבת זקנה בהגיעה לגיל הפרישה החוקי של 62, למרות שידעה שהיא ממשיכה לעבוד. מקפת טענה כי מאחר שהקולגה לא הודיעה על כוונתה לפרוש, היא נחשבת כמי שבחרה לדחות את פרישתה. בית המשפט בחן את המסגרת המשפטית המסדירה את פעילותה של מקפת ומצא כי זכויותיהם וחובותיהם של עמיתי הקרן נקבעות אך ורק על פי תקנון הקרן. אין הוראה בתקנות המחייבת את הקרן להודיע לעמיתים על זכאותם לפנסיה בהגיעם לגיל פרישה. בית המשפט תהה האם יש מקום להטיל חובה נוספת על מקפת ליידע את העמיתים באופן יזום על זכויותיהם, במיוחד בהתחשב בכך שהתקנון מאפשר פרישה בגילאים שונים. השופט הגיע למסקנה כי ההחלטה לפרוש היא החלטה אישית ואסור למקפת לייעץ בעניין זה. בנוסף, ציין בית הדין כי התובעת קיבלה דוחות שנתיים המציינים את גיל הפרישה ולא ניסתה לברר את זכויותיה מול המעסיק או מקפת קודם לכן. השופטת לא מצאה סיבה להטיל על מקפת את האחריות לאי ההבנה של התובעת את זכויותיה, מה גם שהמידע היה נגיש בתקנון הקרן. כמו כן, השופטת הסכימה עם טענתו של מקפת כי דחיית הפרישה גוררת פעמים רבות הגדלת תשלומי הפנסיה, ובמקרה ספציפי זה גדלה הפנסיה של התובע בכ-700 שקל בחודש. עוד ציינה השופטת כי ייתכן שהביטוח של התובעת מול מקפת היה באמצעות הסכם קיבוצי, דבר שיסבך עוד יותר את תביעתה. בסופו של דבר, דחתה השופטת את התביעה, והדגישה כי אין כל מניעה למנוע מהתובעת להגיש בקשה לקצבת זקנה לפני דצמבר 2012.