בר"ע 3283/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך כספי בין שני צדדים - המבקש, שנראה כגוף עסקי, והמשיב. המשיב הגיש את ששת השיקים של המבקש ללשכת ההוצאה לפועל ופתח בהליכי הוצאה לפועל, שהובילו לצירוף נכסיו של המבקש. המבקש התנגד וביקש לבטל את העיקולים, בטענה כי השיקים ניתנו כבטוחה להסכם ולא כתשלום עבור חוב. הרשם נעתר לבקשת המבקש בכפוף להפקדת ערבות, עליה ערער המבקש. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי טיבם של השיקים והאם ניתנו כבטוחה או לתשלומים בתשלומים. בית משפט קמא קבע כי טענותיו וראיותיו של המשיב החלישו באופן משמעותי את מעמדו של המבקש. עם זאת, השופט י' עמית פסק לטובת המבקש, והגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של המבקש בהגנה עצמית אינם קלושים כפי שקבעה הערכאה הנמוכה יותר. השופטת קיבלה את הטענה כי הגנתו של המבקש, בכל הנוגע לקיזוז תשלומים, ראויה ואינה מאותגרת די הצורך על ידי המשיב. יתר על כן, השופטת הסכימה כי מצבו הכלכלי של המבקש אכן קשה וכי יש מקום להקל על גישתם לערכאות. לפיכך, החזיר השופט על כנו את החלטת הרשם, וביטל את פסק הדין הקודם של בית המשפט שהתנה את הגנתו של המבקש בהפקדת ערבות בסך 100,000 ₪. המשיב חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המבקש, וכל פיקדון שיבצע המבקש יוחזר.