ת"א 61466-01-18

תקציר

פסק הדין דן בסופיותם של שני הסכמי מכר הנוגעים לחלקת קרקע. ההסכם הראשון, משנת 1973, נחתם במסגרת הליכי הפשרה של החלקה אך לא נכלל ברישום החלקה במרשם הזכויות בשנת 1988. ההסכם השני, משנת 2012, נחתם בין התובעת לבין שני יורשיו של המנוח שהיה צד להסכם הראשון. בית המשפט בוחן את תוקפם של שני ההסכמים ומוצא כי זכויותיו של התובע נובעות מההסכם הראשון. על פי פקודת ההתיישבות, רישום החלקה מבטל כל זכות סותרת שאינה כלולה בה. התובע טוען כי הרישום הושג במרמה, אך בית המשפט מוצא כי התובע לא סיפק ראיות מספיקות למרמה. בנוסף, בית המשפט דן בחריג לסופיות הרישום עקב הודאת הבעלים הרשום וקובע כי הנסיבות אינן תומכות בחריג זה. באשר להסכם המכר השני, בית המשפט קובע כי חתימתה של אחת המוכרות, אמינה, זויפה, ואחמד עלי, שחתם על ההסכם, היה רק אחד מיורשיו של הבעלים המנוח. משכך, בית המשפט פוסל את ההסכם משום שהוא לא ייצג את כל היורשים והרכוש לא חולק ביניהם. זאת ועוד, טענת התובע כי אחמד עלי מכר את חלקו בירושה נדחית משום שזכותו של יורש בנכס מסוים אינה ניתנת להעברה עד לחלוקת העיזבון. בית המשפט מציין גם את התנהגותו הבלתי עקבית של התובע ואת תקופת ההתיישנות כנימוקים נוספים לדחיית התביעה. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הנתבעים ומורה לתובע לשלם לכל אחת משלוש קבוצות הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת נגד אמינה בגין הפרת הסכם המכר השני.