ע"פ 149/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לתיק הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המערער היה מעורב בוויכוח עם שני גברים, יוחאי ויגאל שבתאי, בנוגע להערמת ענפי עצים בסמוך למיכל אשפה. אביו ואחיו של המערער התערבו ותפסו את יוחאי. לאחר מכן היכה המערער את יוחאי בצווארו, גרם לו ליפול ולהיפגע בראשו, מה שהוביל למותו למחרת. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בקובעו כי המוות נגרם כתוצאה מהמכה והנפילה שבאה בעקבותיה. המערער טען לחוסר כוונה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה זאת, בקובעו כי יסוד הפזיזות קיים באופן סובייקטיבי, ומעשהו של המערער לווה במודעות לכך שהוא עלול לגרום נזק גוף. בית המשפט מצא ראיות מהימנות לכך שהנפילה נבעה מהמכה וכי המערער צפה את הסכנה. מאחר שהמערער טען בכזב כי לא היה נוכח, הסיק בית המשפט את ידיעתו ממכלול הראיות. בכך התקיימה דרישת היסוד הנפשי להריגה. אשר לעונש, עונשו של המערער הופחת לשמונה חודשי מאסר בפועל בשל נסיבות מקלות, לרבות אשמתו והעניין הלא משמעותי שהצית את הסכסוך. השופט גולדברג, יחד עם השופטים בייסקי ויהודה כהן, דחה את הערעור על ההרשעה אך קיבל את הערעור על חומרת העונש.