בש"פ 1416/02

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינה אישום של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין. המערער הואשם כי סחט את האחים לויאן, בעלי חנות ירקות ביפו, באמצעות איומים ודרישת דמי חסות. בתחילה הסכימו האחים לשלם למערער כדי למנוע מסחטנים אחרים לפגוע בחנותם. עם זאת, בהמשך הגביר המערער את דרישותיו, ומשלא יכלו האחים להיענות, נגרמו לחנותם חבלות ונזקים. מתוך פחד, הם חידשו את התשלומים וסיפקו סחורה למערער, שהמשיך לדרוש עוד, תוך שהוא מאיים עליהם כי יסרבו. גם בניו, שהואשמו בנפרד, השמיעו איומים ונהגו באלימות כלפי המתלוננים. מעקב והתערבות משטרתית אישרו מאוחר יותר את פעולות הסחיטה הללו. מעצרו של המערער אושר על יסוד הראיות לכאורה, כאשר בית המשפט קבע כי אכן נסחטו המתלוננים, וקשר בין פיצויים לאי תשלום. הערעור ערער על מספיקות הראיות ועל אפליה לכאורה, שכן נאשמים אחרים במקרים קשורים שוחררו. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער, תוך שהוא מסתמך על פסקי דין קודמים לפיהם עבירות סחיטה דומות מחייבות בדרך כלל מעצר בשל מסוכנותן הטמונה בהן ופוטנציאל לשיבוש הליכי משפט. עברו הפלילי העשיר של המערער הצדיק עוד יותר את מעצרו באמצעים חלופיים. בית המשפט אישר את ההחלטה המקורית, ודחה את הערעור, תוך שהוא מצטט ראיות מספיקות והבחנה תקפה בין עניינו של המערער לאחרים בהתבסס על הראיות ולא על אופי העבירה.