ת"א 1942-08-15

תקציר

התובע, מהנדס במקצועו, תבע את עיריית פתח תקווה, משרד עורכי דין וחברת השכרת רכב בגין המרת קנס חניה על שמו, למרות שלא עבד בחברה לה הושכר הרכב, מה שהוביל להליכי גבייה ועיקול נגדו. מאוחר יותר ביטל בית המשפט לעניינים מקומיים את הקנס. התביעה טענה לרשלנות וללשון הרע, ותבעה פיצויים בסך 131,740 שקל. הנתבעים הגישו כתבי הגנה, כאשר העירייה ומשרד עורכי הדין טענו לחוסר אחריות, וחברת ההשכרה הפעילה את תקופת ההתיישנות. בית המשפט חילק את האירועים לשני שלבים: המרת הקנס והליכי הגבייה. היא לא מצאה כל פגם בשלב הראשון, אך קבעה כי העירייה ומשרד עורכי הדין התרשלו בשלב השני בכך שלא בחנו את בקשות התובע לביטול הקנס. חברת הגבייה והעירייה חויבו ביחד ולחוד לשלם לתובע 20,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. העירייה וחברת הגבייה היו אמורות להתחלק באחריות שווה בשווה. התביעה נגד חברת ההשכרה נדחתה, והתובעת חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דינה. פסק הדין ניתן לטובת התובע, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.