ת"א 57651-06-20

תקציר

התובעת, רצה מן המניין, רצה בשעות הערב על מדרכה בסביון כשלפתע מעדה על צינור ניקוז ביוב ונפצעה. הצינור חיבר משאית שאיבת ביוב, שחנתה ליד בית פרטי שבו ביצעה פעולות שאיבה, לבית עצמו. התובעת טענה כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, דבר שיזכה אותה בפיצוי. הנתבעת, אהוד שאיבה, הכחישה זאת וטענה כי התאונה אינה נופלת תחת ההגדרה החוקית של תאונת דרכים, ולכן התובעת אינה זכאית לכל פיצוי מהם. השאלות המשפטיות המרכזיות היו: 1. האם התאונה נחשבת לתאונת דרכים כ"אירוע שנגרם כתוצאה מניצול כוחו המכני של הרכב"? 2. לחילופין, האם היא נופלת תחת החזקה המרבית של "אירוע שנגרם עקב נזק לרכב החונה במקום שהחניה בו אסורה"? השופט קבע כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הם נימקו זאת בכך שהתאונה נעדרת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לניצול כוחה המכני של המשאית, שכן הצינור עליו מעד התובע לא זז במהלך פעולת השאיבה. כמו כן, השופט טען כי התאונה לא נגרמה כתוצאה מנזק שנגרם כתוצאה מחניית הרכב במקום אסור, שכן המשאית עצמה חנתה כראוי, והצינור לא היווה סיכון תחבורתי. מאחר שהתובעת הסכימה לדחות את התביעה נגד הנתבעת מראש, היא לא חויבה בהוצאות כלשהן. הנתבע אהוד שאיבה חויב לשלם לנתבע השותף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. התיק נגד הנתבע הנותר, אהוד שבות, בגין רשלנות לכאורה לפי פקודת הנזיקין, יימשך.