ע"א 8722-08-12

תקציר

שלושת הערעורים הללו נובעים מאירוע טרגי שאירע בשנת 2006, כאשר שני ילדים קטינים טבעו בכנרת לאחר שנכנסו למים בסירת גומי, מה שהוביל את אמם ואביהם (המשיבים 3 ו-4) להגיש תביעה לפיצויים. הערר הראשון (8722-08-12) הוגש על ידי המועצה המקומית מגדל, בבקשה להפוך את החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 1.7.2012, אשר הורה למועצה ולמשיבים נוספים לפצות את ההורים. הערר השני (5198-09-12) הוגש על ידי משרד הפנים של מדינת ישראל, והשלישי (20553-10-12) על ידי מפעילי החוף. בית משפט השלום קבע כי מפעילי החוף אחראים לאירוע, שכן הם ניהלו את האתר כחוף רחצה ללא שירותי הצלה, תוך יצירת סיכון בלתי סביר ללקוחות. בית המשפט ייחס 60% מהאחריות למפעילים, 25% למדינה ו-15% למועצה, ואילו להורים יוחסה רשלנות תורמת של 30% בגין אי השגחת האם על ילדיה כראוי. הערעורים מערערים בעיקר על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, אך שופטי הערעור מסכימים כי אין הצדקה להתערב בממצאים אלה, המעוגנים בראיות ובמהימנות עדים. עם זאת, השופטים מקבלים חלקית את הערעורים על היקף האחריות ההורית, ותיקנו אותה ל-40% בשל רשלנותה המשמעותית של האם. בנוסף, התיק נגד אביהו טל, שטען להיעדר יריבות, מוחזר לבית המשפט קמא לדיון נוסף. ההחלטה מדגישה כי השילוט האוסר על רחצה אינו מספיק כאשר ניתנים שירותי חוף, ועל הגורמים האמונים על בטיחות החופים לנקוט באמצעי זהירות אפקטיביים. בסופו של דבר, זכותם של ההורים לפיצויים עומדת בעינה, אך אשמתם התורמת גדלה. פסק הדין מחייב, וכל הצדדים יישאו בהוצאותיהם.