ה"פ 10232-06-09

תקציר

המחלוקת העיקרית נסובה סביב הסכם מכר לחלקת מקרקעין. המשיבים טוענים כי ההסכם אינו תקף שכן מדובר בחוזה למראית עין – סתירה מכוונת בין הצהרות הצדדים לבין כוונתם האמיתית – ועל כן יש לבטלו. הם מציגים מספר ראיות נסיבתיות התומכות בטענתם, לרבות היעדר ביקורים לכאורה של הרוכשים בנכס טרם הרכישה, פערים במחיר המכירה ובשווי הנכס ובעיות בתום ליבם של המוכרים. עם זאת, הרוכשים מספקים טיעוני נגד וראיות כדי להפריך טענות אלה. לטענתם, ההסכם באמת מתכוון להעביר זכויות ואינו מהווה מראית עין להסתרת הברחת נכסים. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית לחוזי מראית עין ונטל ההוכחה מוטל על המשיבים. לאחר ששקל את מכלול הראיות והעדויות, מוצא בית המשפט כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. טענותיהם מבוססות במידה רבה על ספקולציות ואינן מספקות ראיות ישירות לחוזה למראית עין. בנוסף, בית המשפט מוצא את הסברי הרוכשים סבירים ומקבל את עמדתם כי הם ביצעו את הבדיקות הנדרשות ופעלו בתום לב. טענות מסוימות לגבי שווי הנכס ותום הלב מטופלות ומופרכות אף הן. בסופו של דבר בית המשפט פוסק לטובת הרוכשים, וקובע כי הסכם המכר תקף והרוכשים זכאים לכך שזכויות הקניין יועברו אליהם עם מילוי הדרישות הנדרשות.