עמ"נ 24107-07-14

תקציר

פסק הדין דן בערעור שנדחה בבקשה לרישיון לפתיחת כיתה ט' בבית ספר קיים. המערער טען כי המשיב, מנכ"ל משרד החינוך, שקל קריטריונים שגויים, חרג מסמכותו ופגע בזכות לבחירת הורים בחינוך. השופט פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית המסדירה את ההכרה והרישוי של מוסדות חינוך בישראל. הם מסבירים כי למנכ"ל יש שיקולים שונים לגבי רישוי והכרה ועליו לשקול רק את ההשפעה על מערכת החינוך הממלכתית בתהליך ההכרה. לאחר מכן פונה השופט לשיקולים בהם השתמש המשיב לדחיית הבקשה ומגיע למסקנה כי הם היו שיקולי רישוי ראויים הנוגעים לתוכנית הלימודים ולטובת התלמידים. שיקולים אלה התמקדו בהיבטים הפדגוגיים והחברתיים של מעבר התלמידים מחטיבת הביניים לתיכון ובפוטנציאל לעלייה בשיעורי הנשירה אם תאושר בקשת המערער. השופט מדגיש את ההתערבות המוגבלת בהחלטות ועדת הערר בנוגע לממצאים עובדתיים ומקצועיים. באשר לזכות הבחירה ההורית, מציינת השופטת כי טענה זו לא הוצגה בפני ועדת הערר ולכן דוחה אותה. כן הן דוחות את טענת האפליה, שכן בית הספר של המערערת ומוסדות החינוך הטכנולוגי המפעילים מסגרת ארבע-שנתית משרתים אוכלוסיות שונות. השופט מציין כי עמדת המשיב היא עמדה פדגוגית מקצועית ויש לתת לה משקל רב יותר מאשר חוות דעתה של הרשות המקומית. לבסוף, השופט קובע כי תביעת המערער נדחתה לאלתר וכי המערער היה מודע לעמדת המשיב בעניין זה מאז שנת 2008. הערעור נדחה, והמערער מחויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.