ע"א 2166/08

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בעניין תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב, בה נפצע אדם אחד. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם הנפגע יכול להיחשב כמשתמש ברכבו בעת התאונה, מה שיקבע את אחריותם של המבטחים בהתאמה. הערעורים התמקדו בפרשנותו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בערעור הראשון נטען כי נוכחותו של הנפגע בזירה, דקות ספורות לאחר שרכבו הפסיק לעבוד ובעת שארגן גרר, קשורה קשר הדוק לשימוש שלו ברכב, מה שהופך אותו למשתמש כהגדרתו בחוק. בערעור השני נטען כי נוכחותו בצד הדרך, שהורחק מרכבו, הייתה מנותקת מהשימוש בו ולכן הוא לא היה משתמש בעת התאונה. בית המשפט פסק לטובת הערעור הראשון, והסכים כי שהותו של הנפגע מחוץ לרכב אכן קשורה קשר הדוק לשימוש בו וכי קיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה. כתוצאה מכך, חברות הביטוח של רכבו של הנפגע היו האחראיות הבלעדיות לנזק. קביעה זו התבססה על פסיקה קודמת, שקבעה כי פגיעה שנגרמה מחוץ לרכב, בעקבות תקלה או תקלה, נחשבת לתאונה שנגרמה כתוצאה מהשימוש ברכב. בתקדים זה הורה בית המשפט לדחות את העת"מ 2166/08 ולקבל את הערעור האזרחי 2167/08, תוך הטלת אחריות מלאה על המשיבים (הנהג והמבטח של רכבו של הנפגע), אשר יכסו גם את הוצאות המערערים ושכר טרחת עורך דין.