רע"א 3123-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: רע"א 3123-01-25 (בית המשפט העליון)** **רקע עובדתי:** המבקש, עורך דין, התקשר בשנת 1998 עם המשיבה, "תנובה", המספקת שירותי גביית חובות. המבקש נדרש להעביר לתנובה דיווחים תקופתיים על הגבייה ועל שכר הטרחה. במהלך השנים, תנובה העבירה למבקש מאות תיקי חייבים לגבייה. בשנת 2013, תנובה הגישה תביעה נגד המבקש בטענה שהפסיק למסור דיווחים מפורטים, ועל כן עלה חשד כי לא העביר לה את מלוא הכספים שנגבו. תנובה עתרה לצו למתן חשבונות וכן לסעד כספי, שהוערך תחילה בכ-500,000 ש"ח, ולאחר דיווח מתוקן, עמד על כ-800,000 ש"ח. המבקש הגיש כתב הגנה בו הכחיש את טענות תנובה, העלה טענות התיישנות ושיהוי, וכן הגיש תביעה שכנגד בטענה לזכות קיזוז בסך של כ-9 מיליון ש"ח בגין שכר טרחה והוצאות. **החלטות הערכאות הקודמות:** * **בית משפט השלום (12.9.2023):** קיבל חלקית את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. דחה את טענות ההתיישנות והנזק הראייתי. קבע כי המבקש ישלם לתנובה כ-800,000 ש"ח, בניכוי כ-200,000 ש"ח שכר טרחה. בתביעה שכנגד, קבע כי תנובה תשלם למבקש כ-40,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. * **בית המשפט המחוזי (11.11.2024):** דחה את ערעור המבקש, וקבע כי בית משפט השלום ניתח את הראיות לעומק ולא מצא עילה להתערב בקביעותיו. אימץ את קביעת בית משפט השלום ביחס לטענות ההתיישנות והשיהוי. **החלטת בית המשפט העליון (רע"א 3123-01-25):** כב' השופטת דפנה ברק-ארז דחתה את בקשת רשות הערעור. הנימוק העיקרי לדחייה הוא שהבקשה אינה עומדת ב"רף הגבוה" הנדרש למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נקבע כי מדובר במקרה ה"נטוע בעניינם הפרטני של הצדדים", טענותיו של המבקש הן בעיקרן טענות עובדתיות החולקות על קביעות הערכאה הראשונה, ושלא נפל פגם מהותי המצדיק התערבות של בית המשפט העליון או היוצר עיוות דין. הבקשה נדחתה על בסיס תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. **עקרונות משפטיים בולטים:** 1. **סמכות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א):** ההחלטה מדגישה את ההלכה הפסוקה לפיה רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, כאשר הסטנדרט הנדרש גבוה ביותר. המקרה הנוכחי לא עמד בסטנדרט זה, שכן לא עורר סוגיות משפטיות עקרוניות או בעלות חשיבות ציבורית רחבה, אלא עסק במחלוקות עובדתיות ופרשניות הנוגעות ליחסים חוזיים וחשבונאיים ספציפיים בין הצדדים. 2. **היקף ההתערבות של ערכאת הערעור (במיוחד העליונה) בקביעות עובדתיות:** בית המשפט העליון חזר על הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות מהימנות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית (בית משפט השלום) ובמקרים רבים גם לא בקביעות של הערכאה הראשונה לערעורים (בית המשפט המחוזי). ההחלטה מבהירה כי הטענות שהעלה המבקש נגעו בעיקרן לחוסר שביעות רצון מתוצאות הדיון העובדתי, ולא לאי-חוקיות מהותית או טעות משפטית גורפת. 3. **דחיית טענות התיישנות ושיהוי:** בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחו את טענות ההתיישנות והשיהוי שהעלה המבקש. ההחלטה בגלגול השלישי לא מצאה עילה להתערב בקביעות אלו, ובכך איששה את שיקול הדעת של הערכאות הקודמות בנוגע למניין תקופות ההתיישנות ולנזק הראייתי הנטען. הדבר משקף את הנטייה של בתי המשפט שלא לקבל טענות כאלו ללא בסיס עובדתי ומשפטי מוצק. 4. **עקרון "אי-עיוות דין" (No miscarriage of justice):** בהחלטתה, השופטת ברק-ארז ציינה כי לא התרשמה כי נפל פגם המצדיק התערבות או "עלול לגרום למבקש עיוות דין". עיוות דין הוא מושג רחב הכולל מקרים בהם הוחלט או נתקבל פסק דין באופן שאינו צודק באופן מהותי, למרות שלא בהכרח נפל פגם טכני או פרוצדורלי. במקרה זה, בית המשפט העליון סבר כי הדיון העובדתי נערך כראוי והמבקש קיבל הזדמנות הולמת להציג את טענותיו. **חידושים משפטיים:** במקרה זה, לא נראה כי יש חידושים משפטיים משמעותיים. ההחלטה היא בעיקרה יישום של הלכות קיימות בנוגע לסמכות רשות ערעור, התערבות בקביעות עובדתיות, ודיון בטענות התיישנות ושיהוי. הדגש העיקרי הוא על הבדיקה המחמירה של בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והנטייה של בית המשפט העליון שלא להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאות הדיוניות. **סיכום:** פסק הדין משקף את הגישה השמרנית של בית המשפט העליון ביחס להרחבת הדיון ב"גלגול שלישי", וכי ההחלטות בערכאות קודמות, שדנו בהרחבה במחלוקות העובדתיות והמשפטיות, היו מבוססות וצודקות. ההחלטה מדגישה את חשיבותם של ממצאי עובדה ומהימנות, ואת הגבולות של התערבות ערכאת הערעור.