ת"פ 15697-06-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בת"פ (שלום ת"א) 15697-06-24 **מדינת ישראל נ' סאידיאן**, שניתן על ידי כבוד השופטת ציפורה גילוני (גז) ביום 3.8.2026. ### 1. רקע ומסגרת נורמטיבית הנאשם הורשע בביצוע 50 עבירות לפי חוק מס ערך מוסף (דיווח כוזב וניכוי מס תשומות ללא תיעוד כדין) בהיקף של כ-300,000 ש"ח. החידוש והדיון המרכזי בפסק הדין אינם נוגעים לעצם ההרשעה, אלא ליישום עקרונות הבניית הענישה (תיקון 113 לחוק העונשין) בנסיבות של מצב רפואי מורכב, המונע ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. ### 2. עקרונות משפטיים וחידושים בית המשפט נדרש לסוגיית **"הכשירות לריצוי עבודות שירות"** וגבולות סמכותו של השופט אל מול קביעות הממונה על עבודות השירות: * **סמכות הממונה:** בית המשפט אימץ את עמדת ההגנה (והפסיקה הקיימת), לפיה לבית המשפט אין סמכות "לכפות" על הממונה לקבוע כשירות רפואית שאינה קיימת. עם זאת, לבית המשפט נתונה סמכות הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה. במקרה זה, נקבע כי כיוון שהחלטת הממונה הייתה מבוססת על שיח עם פסיכיאטרים ועיון במסמכים עדכניים, אין מקום להתערב בה או להורות על בדיקה חוזרת. * **הסרת המחדל כפרמטר בשיקולי הענישה:** השופטת גילוני מבצעת הבחנה חשובה בין שלבי הענישה. בעוד שמשקלו העיקרי של הסרת המחדל הוא בגזירת העונש בתוך המתחם (כאינדיקציה לשיקום ונטילת אחריות), היא קובעת כי **יש לתת משקל גם בקביעת מתחם העונש ההולם**. דהיינו, נאשם שהסיר את המחדל מראש נמצא בנקודת מוצא עונשית מקלה יותר מאשר נאשם שלא עשה כן. * **חריגה ממתחם הענישה "מטעמי צדק":** זהו לב פסק הדין. בית המשפט מיישם את המגמה המתרחבת בפסיקה, לפיה ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם לא רק משיקולי שיקום קלאסיים, אלא גם משיקולי "צדק" הנובעים ממצב רפואי חריג. השופטת קבעה כי השילוב של: 1. אי-יכולת פיזית/נפשית לבצע עבודות שירות. 2. הסרת מלוא המחדל. 3. היעדר עבר פלילי. מהווה נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמתחם (שעמד על 4-12 חודשי מאסר) כלפי מטה, עד כדי הטלת מאסר מותנה בלבד. ### 3. מדיניות הענישה (החדשנות באיזון) בית המשפט נקט בגישה של **"איזון עונשי"**: * מחד, הקלה ברכיב המאסר (ממאסר לריצוי בעבודות שירות למאסר מותנה בלבד), מתוך התחשבות במצבו האישי הרפואי של הנאשם. * מאידך, החמרה ברכיב הקנס (העמדת הקנס ברף העליון של המתחם – 30,000 ש"ח), כאמצעי לאיון הרווח הכלכלי ולהעברת מסר של הרתעה, תוך הבנה שהנאשם אינו יכול לרצות מאסר בפועל. ### 4. סיכום ומסקנות משפטיות פסק הדין מהווה דוגמה ליישום פרקטי של **"ענישה אינדיבידואלית"** בתוך מסגרת החקיקה הנוקשה של תיקון 113. החידוש המשפטי טמון בנכונות בית המשפט לקבוע כי במקרים שבהם המדינה עותרת למאסר בעבודות שירות, אך לא ניתן לבצעו מטעמים רפואיים, אין להמיר זאת באופן אוטומטי למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא יש לבחון חריגה מהמתחם מטעמי צדק, תוך חיזוק רכיב הענישה הכספית כאמצעי הרתעתי חלופי. **הערה:** פסק הדין מדגיש כי לא מדובר בשיקול בודד שהוביל לתוצאה, אלא במצטבר (מכלול הנסיבות), מה שמציב רף גבוה לטענות דומות בתיקים אחרים בעתיד.