ע"א 420/83

תקציר

בפסק הדין בתיק ערעור זה החליט בית המשפט לקיים את פסק הדין בערעור, תוך הכרעה המשקפת את דעת הרוב בין השופטים. המשיב נדרש לכסות את הוצאות המערערת, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 5,000 ₪. השופטים ש' נתניהו וע' גולדברג הסכימו לקבל את הערעור. השופט ש' לוין הביע את דעתו כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי חובותיה של חברת הביטוח מתקיימות גם בכיסוי "חלקי" או "חלקי" ומדגיש את היעדר ההצדקה לשינוי תנאי הפוליסה באמצעות פרשנות שיפוטית. לוין מדגיש את חשיבות היציבות בפרשנויות משפטיות, תוך התייחסות לפסיקה הקיימת והתנגדות לשינויים בחבות פוליסות הביטוח אלא אם כן ניתנה הוראה מפורשת בחוק. הוא נוגע גם במורכבות ההבחנה בין תנאים הניתנים לשליטה ובלתי נשלטים על ידי המבוטח. השופט לוין מוסיף וטוען כי אין לעשות הבחנות כאלה ללא ביסוס משפטי איתן או ראיות עובדתיות. מנגד, השופט י' בך תומך בעמדתו של השופט ברק, המתנגד ליצירת הבחנות ללא בסיס משפטי. השופט בך טוען כי הטלת פוליסת ביטוח גורפת על נהגים, ההופכת אותם בשוגג לעבריינים ללא שליטה על החרגות, מנוגדת לתקנת הציבור. עמדה זו מעוגנת בסעיף 30 לחוק החוזים, המצביע על פסילה אפשרית של תנאי מדיניות פסולים. למרות ההכרה במורכבויות עתידיות אפשריות הנובעות מהחלטה זו, כגון אתגרים פרשניים או חישובים מחדש של פרמיה, השופט בך סבור כי ההחלטה הכרחית. בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת הרציונל של השופט ברק, המשקף את עמדתו של השופט בך המיישרת את פסק הדין בערעור עם שיקולי תקנת ציבור רחבים יותר.