סע"ש 11863-08-18

תקציר

בית הדין מצא כי פיטורי התובע לא נבעו מחמת אפליה מחמת גיל, ולפיכך נדחתה תביעתו לפיצויים בעילות אלה. עם זאת, בית הדין מצא כי נפלו פגמים משמעותיים בהליך שהוביל לפיטורי התובע, דהיינו, שלא ניתנה לתובע זכות שימוע. לתובע לא נמסר מה מטרת השימוע, והסיבות לפיטוריו לא נמסרו לו באופן ברור. יתר על כן, נראה כי ההחלטה לפטר את התובע התקבלה עוד לפני השימוע, מה שהופך אותה לפורמלית גרידא, המנוגדת למטרת השימוע. עוד קבע בית הדין כי הדיון התנהל בצורה לא מכובדת וללא משוא פנים. משכך, קיבל בית הדין את טענת התובע כי הליך השימוע היה בלתי חוקי ופסק לו פיצוי בסך 15,000 ₪. בית הדין בחן גם האם התובע סבל מהתעללות בעבודה מצד מנהלו הישיר ומצא כי בעוד שהתובע חש פגיעה סובייקטיבית, אין די ראיות כדי לקבוע באופן אובייקטיבי כי התרחשה התעללות. לפיכך, נדחתה תביעת הפיצויים בעילות אלה. לבסוף, בית הדין בחן את ניכוי ימי החופשה משכרו של התובע ומצא כי לנתבעת לא הייתה זכות להכניס את התובע ליתרת חופשה שלילית ולאחר מכן לנכות את הימים משכרו, במיוחד ללא כל ראיה להסכם בין הנתבע לבין התובע. בית הדין הורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין הסכומים שנוכו, שהסתכמו בסך 7,071.4 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, נוכח הפער המשמעותי בין הסכום שנפסק לבין הסכום הנתבע.