ת"א 5274-02-17

תקציר

התובעים, תושבי פרדס חנה, שילמו היטל סלילה לנתבעת, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, במחאה לאחר שחויבו בגין עבודות כביש שבוצעו ברחובותיהם בשנת 2014. לטענתם, ההיטל נגבה שלא כדין שכן העבודות היוו תחזוקה שוטפת, ולא סלילה או הרחבה של כבישים כהגדרתם בחוק העזר הרלוונטי, ולכן יש להשיב להם את הסכומים ששילמו בתוספת ריבית. הנתבע טען כי אכן מדובר בסלילה, וכי ההיטל הוטל כדין. בית המשפט מינה מומחה שסבר כי מדובר בעבודות תחזוקה במהותן, וכי אמנם בוצעה הרחבה מסוימת של הכבישים, אך היא מינימלית ואינה משנה את אופי הכבישים. ממצאי המומחה, יחד עם ראיות נוספות, הובילו את בית המשפט למסקנה כי אפיון העבודות על ידי הנתבעת עצמה כתחזוקה וריבוד בהחלטות ובמסמכים לפני ביצוע העבודות ובמהלכן, היה נכון. בית המשפט מצא כי הדרכים עברו הרחבה מסוימת אך זו הייתה אגבית לעבודות התחזוקה ולא היוותה סלילה כהגדרתה בחוק העזר החל משנת 1986. לפיכך, גביית היטל הסלילה הייתה בלתי חוקית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות, דוקטרינת הבטלות היחסית אינה חלה במקרה זה משום שהעבודות אינן עבודות סלילה. מאחר שלא התקיים התנאי הראשון להטלת ההיטל כדין - ביצוע עבודות תשתית - היו זכאים התובעים להחזר. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את סכומי ההיטל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כפי שנקבע בחוק הרשויות המקומיות ממועד התשלום. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת מומחה, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין.