ה"פ 25473-05-15

תקציר

המבקשים ביקשו צו בית משפט לפינוי המשיבים מחלקת קרקע בתל אביב. המבקשים, עירייה וראש העירייה, ביקשו להשתמש בקרקע לפיתוח פארק עירוני. הם פתחו בהליכי הפקעה ושלחו הודעה על כוונה להתפנות למשיבים. המשיבים, אב ובתו, טענו כי למבקשים אין זכות לדרוש פינוי מאחר שלא הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין. עוד טענו כי ההפקעה אינה חוקית, מיותרת וחסרת תום לב בשל השיהוי הממושך בביצועה. זאת ועוד, טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו צורך דחוף בהחזקה במקרקעין וביקשו מבית המשפט לבטל את ההפקעה. בית המשפט קבע, כי למבקשים, כרשות המפקיעה, יש זכות לדרוש חזקה על סמך ההודעה שפורסמה על כוונה להפקיע. בית המשפט דחה את טענות המשיבים המערערות על תוקפה של ההפקעה, וקבע כי הן חסרות בסיס ומנוגדות להלכה המקובלת. בית המשפט דחה גם את טענת השיהוי הבלתי סביר, תוך שהוא מציין את אינטרס הציבור במקרקעין ואת היעדר ההוכחה לנזקים הנטענים של המשיבים. באשר לצורך הדחוף בהחזקה, קבע בית המשפט כי בכוונת המבקשים לעשות שימוש מיידי בקרקע לפיתוח הפארק, ובכך להצדיק את הפינוי. בית המשפט הכיר במעמדו של האב כבעל רישיון, אך הבהיר כי היתר זה בוטל עם ההודעה על ההפקעה. נמצא כי הבת לא ירשה זכויות כלשהן מאביה, שכן רישיון הוא זכות אישית שאינה שורדת את נותן הרישיון. בנוסף, בית המשפט קבע כי הבת לא הוכיחה את מגוריה בקרקע בעת הודעת ההפקעה, ואף לא היו לה זכויות חוקיות או שוויוניות בה. כתוצאה מכך, היא לא הייתה זכאית לדיור זמני או לפיצוי כספי. למרות זכותן של המבקשות לפינוי, בית המשפט לא פסק להן הוצאות בשל מצבה הרפואי של הבת. פסק הדין הורה למשיבים לפנות את הקרקע עד למועד שנקבע, עם השלכות כספיות אם לא יעשו כן.