רע"א 972/15

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את בקשתו של סלמאן לסעד זמני ללא אפשרות ערעור, ובכך אישרה את החלטותיו הראשוניות של בית המשפט המחוזי. ככלל, ערכאות ערעור נמנעות מלהתערב בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני, אלא בקיומן של נסיבות חריגות, שלא היו המקרה כאן. טיעוניו של סלמאן מערערים בעיקר על הכרעה מכרעת שלא ניתן לערער עליה, ובית המשפט המחוזי הותיר מקום לטענות מרמה אפשריות. דחיית בקשתו של סלמאן לסעד זמני מתיישבת עם תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתחשב בקיומה של עילת תביעה, במאזן הנוחות וביושר. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של לביא על פני גרסתו של סלמאן, וציין את כישלונו של סלמאן להתגבר על חזקת העובדה שקרא והסכים למסמך חתום. בית המשפט הדגיש גם חוסר עקביות בהצהרותיו של סלמאן בהליכים שונים. נוכח הסיכוי הנמוך להצלחת התביעה, ניתן משקל קטן יותר למאזן הנוחות. יתר על כן, בעוד שצוין עיכוב ההליכים בשל בקשות חוזרות ונשנות של סלמאן ואחרים, ההשפעה על זכויותיו הקנייניות של אלכס הייתה משמעותית. בית המשפט הדגיש כי הצדק והיושר העדיפו את המשיבים, תוך הכרה בעומס המופרז שמעשיו של סלמאן מטילים הן על המשיבים והן על מערכת בתי המשפט. בעקבות זאת נדחתה בקשתו של סלמאן ולא חויבו בהוצאות בשל היעדר בקשת תגובה.