ע"א 32191-06-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור אזרחי בעניין תביעה כספית של עורך דין, המשיב, נגד לקוחותיו לשעבר, המערערים, לתשלום שכר טרחת עורך דין. המשיב ייצג את המערערים במשך כ-15 שנה בהליכים משפטיים שונים. במהלך השנים חתמו הצדדים על מספר הסכמי שכר טרחה. ההסכם האחרון, שנחתם בשנת 2004, קבע את שכר טרחת המשיב על 30,000$ עבור עבודות העבר ו-25% משווי העיזבון עבור העבודה העתידית. המערערים סיימו את העסקתו של המשיב בשנת 2005. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה נגד המערערים לתשלום שכר טרחתו. המערערים טענו כי ההסכם האחרון אינו מחייב שכן הוא לא שוכלל לכדי הסכם חתום על ידי כל הצדדים, וכי הוא בטל מחמת עושק. עוד נטען, כי שווי העיזבון, שהיה צמוד לשכר טרחת המשיב, נמוך משמעותית מזה שקבע בית המשפט. השופט קבע כי ההסכם האחרון מחייב שכן התנהלות המערערים מרמזת על קבלה, והוא נחתם גם על ידי חלק מהמערערים. גם חתימת האלמנה בשם המערער הקטין הייתה מחייבת. השופט קבע כי שווי העיזבון, שכלל את המוסך, דירת המגורים, הזכויות בדירת הוריו של המנוח וכספי הבנק, הוא 2,726,842 שקל. השופטת הסכימה עם המערערים כי אין לבסס את שכר טרחת המשיב על מלוא 25% מאחר שלא השלים את העבודה עקב פיטוריו. במקום זאת, השופט קבע את שכר הטרחה על 18% משווי העיזבון, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה ממועד התביעה ומע"מ. כן פסק השופט על חלוקת ההוצאות, פסק חלק מהן למשיב וסירב להתערב בהוצאות שפסק בית משפט קמא למערערים. השופטת המליצה כי המערערים ישלמו למשיב ביחד ולחוד את הסכומים האמורים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.