ע"א 3781/07

תקציר

בפסק דין מפורט התייחס בית המשפט למספר סוגיות מרכזיות הנוגעות לתביעות המערערת לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין, תוך בחינת עקרונות משפטיים ונסיבות ספציפיות של המקרה. ראשית, בית המשפט בחן האם המערערת זכאית לפיצוי על סמך הבטחה מנהלית לכאורה זהה לזו שקיבלה הגב' ינטל. עם זאת, נקבע כי התנאים הנדרשים לאכיפת הבטחה כזו מבחינה משפטית לא התקיימו, שכן לא הוכחה הבטחה מפורשת וחד משמעית. בנוסף, גם אם ניתנה הבטחה, היא עלולה לסתור הוראות חוק לעניין חישוב הפיצויים. בסוגיית השוויון טענה המערערת לפיצוי על בסיס ייעוד קרקע מסחרית, בדומה לעניינה של גב' ינטל. בית המשפט הדגיש את הצורך להעריך את הפיצוי על בסיס שווי השוק של הקרקע במועד הקבוע בחוק, והדגיש כי סירובה של המערערת לקבל פיצוי כספי במשך למעלה מעשור היה גורם רלוונטי להבחנה זו. באשר למנגנון הריבית וההצמדה, חזר בית המשפט ואישר כי המסגרת החקיקתית הספציפית, המציעה ריבית נמוכה יותר מחוק פסיקת ריבית והצמדה כללית, גוברת ככל שהיא נוגעת במישרין לפיצויי הפקעה. בעוד שהמערערת ערערה על חוקתיותה של מסגרת זו, בית המשפט לא מצא לנכון לפסוק בעניין זה, נוכח דחיית הצעות הפיצויים הקודמות על ידי המערערת. לעניין ההוצאות, אישר בית המשפט את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לפסוק שכר טרחה נמוך יותר בשל סירובה הממושך של המערערת לפיצוי. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור כולו, ולא מצא עילה לשינוי פסקי הדין הקודמים או למנגנוני הפיצוי, תוך שהוא מחליט שלא להטיל על המערערת הוצאות נוספות למרות הדחייה.