עמ"נ 33437-12-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת ועדת הערר בארנונה, בשל הקריטריונים המצומצמים להתערבות בפסקי דין של בתי המשפט לעניינים מנהליים. הערעור נסוב סביב מחלוקת בנושא ארנונה, הידועה גם בשם ארנונה, ורישומה של המערערת כבעלת הנכס. על פי החלטת ועדת הערר, המערערת לא מסרה הודעה בזמן אמת על הנכס ובעליו למנהל הארנונה, דרישה לשינוי המחזיק הרשום. המערערים טענו כי ביקשו להמיר את דמי הארנונה עם הצגת הסכם שכירות, אך מסמכי בית המשפט לא תמכו בטענה זו. בנוסף, המערערת לא סיפקה כל הצדקה למחיקת שמם מהרישום. פסק הדין מחזק את התפיסה כי המחזיק הרשום אחראי לארנונה עד למתן הודעה רשמית על שינוי, ובמקרה זה, טענת המערערת כי העירייה ידעה על המחזיק בפועל בדיעבד אינה פוטרת אותם מחבות. אשר על כן, בית המשפט מקבל את החלטת ועדת הערר ומורה למערער לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לכל משיב. הערבות מחולטת ומועברת למשיבים.