בש"פ 380/08

תקציר

במקרה הנדון, ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להחזיקו במעצר עד תום ההליכים, ובכך ביטל פסיקה קודמת של בית משפט השלום שאפשרה שחרור בתנאים מסוימים. המערער הואשם בפריצה, גניבה וכניסה בלתי חוקית לישראל, בעקבות אירוע בו פרץ לכאורה לבית בירושלים וגנב חפצי ערך. בעוד שבית משפט השלום הכיר בראיות לכאורה וביילות מעצר, הוא הצביע על חולשות בראיות בשל אליבי שלא נבדק והתיר את שחרורו בתנאים המגבילים את שהותו בישראל. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו לאחר בחינה מקיפה שגילתה ראיות מספיקות למעורבותו של המערער, לרבות עדות של קרוב משפחה שטען כי המערער מכר טלפון נייד גנוב וסתירות בדברי המערער. בית המשפט הדגיש את עברו הפלילי הקודם של המערער ואת שהייתו הבלתי חוקית בישראל, תוך הדגשת הסכנה והסיכון הפוטנציאליים לעבירות נוספות או לבריחה, במיוחד נוכח מגוריו באזור בו הפיקוח מציב אתגרים. הערעור התמקד בחלופות אפשריות למעצר, כגון פיקוח אלקטרוני והצעה של דודו של המערער, אך המדינה התנגדה לחלופות אלה בשל סיכונים הכרוכים במעשיו של המערער, בעברו הפלילי ובבריחה אפשרית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור והגיע למסקנה כי לא קיימת חלופת מעצר בת קיימא, ובכך חיזק את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן התנהגותו של המערער בעבר ואופי העבירות הצביעו על מסוכנות משמעותית ועל סיכון בריחה.