רע"א 5658/04

תקציר

הערעור מתייחס להיקפו של המונח "דמי שכירות" שבסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], הקובע את סדר העדיפות בחלוקת נכסי חברה בפירוק - חובות שדיני הקדימויות חלים עליהם. המשיבים הם משכירים וחברות ניהול של קניונים שהשכירו שטחים לרשתות אופנה וביגוד. לאחר פירוק הרשתות, הגישו המשיבים לנאמנים תביעות חוב בגין השכרת הנכסים, לרבות דמי ניהול, ניקיון, חשמל ודמי חניה. הנאמנים לא הכירו ברכיב דמי הניהול כחוב לפי חוק הקדימות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבים וקבע כי יש לכלול שכר טרחה זה בהגדרת "דמי שכירות" ועל כן לתת להם עדיפות בפירוק. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא אפוא פרשנות המונח "שכירות" בפקודת החברות. בית המשפט קבע, כי תכליתם הכללית של דיני הפירוק היא מימוש עקרון השוויון בין הנושים, המחייב פרשנות מצמצמת של הוראות חוק הקדימות. תכליתו הפרטנית של סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות היא להעניק לחברה המשכירה "תקופת חסד" של פעילות מסחרית, כחלק ממטרת השיקום. מטרה זו מושגת על ידי מתן עדיפות למשכיר, שלא יהיה לו תמריץ לפנות את השוכר לאלתר. עם זאת, בפני המשכיר עומדת דרך חלופית להגן על רכיב דמי הניהול - הפסקת מתן השירותים הכלולים בו. לפיכך, אין לכלול את רכיב דמי הניהול בהגדרת "דמי שכירות" ולקבל עדיפות בפירוק, גם אם יגיעו למשכיר. מסקנה זו חלה גם על דמי החניה. לפיכך קיבל בית המשפט את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי דין הקדימות הקבוע בסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות אינו חל על תשלומים בגין הוצאות נלוות הקשורות להשכרת הנכס, כגון דמי ניהול, ניקיון, חשמל ודמי חניה.