פ"א 250/08

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני נאשמים, המאירי וביטון, שהודו באישומים נגדם במסגרת הסדר טיעון, אך ביקשו לחזור בהם מהודאותיהם זמן קצר לאחר מכן. בית משפט קמא דחה את בקשתם, והוביל אותם לערער. הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא האם יש לאפשר למערערים לחזור בהם מהודאותיהם. השופטים בוחנים ביסודיות את הפסיקה הנוגעת לפסילת הודאות, ומתמקדים במיוחד בפסק הדין בעניין סמחת, הקובע כי אין להכביד על נאשמים בהודאותיהם, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן וכי על מערכת המשפט לחתור לעשיית צדק. השופטים מסכימים עם המערערים כי רצונם הכן להוכיח את חפותם ולטהר את שמם מהווה טעם מיוחד לאפשר את פסילת הודאותיהם, מה גם שביקשו לעשות כן מיד לאחר ההודאה ולפני מתן גזר הדין. השופטים מדגישים כי החשש מפני הצפת בתי המשפט בבקשות חוזרות ונשנות לפסילת הודאות מתמתן נוכח ההבחנה בפסיקה בין חזרה בתשובה לפני מתן גזר הדין לאחריו. יתר על כן, אופיים של סעיפי האישום ומקצועם של המערערים הופך את רצונם להגן על שמם הטוב למובן. מסקנת השופטים היא כי עניינם של המערערים להוכיח את צדקתם הוא המניע היחיד הנראה לעין וכי אין ראיות לתמרון פסול כלשהו. לפיכך, הערעור מתקבל, המערערים רשאים לחזור בהם מהודאותיהם, ופסק דינו של בית משפט קמא, יחד עם גזר הדין, מבוטל. הדבר מוביל לביטול הסדר הטיעון, והתיק יחזור לאישומים המקוריים למשפט מלא.