ת"א 31852-02-23

תקציר

הנתבעים לא הגישו סיכומי טיעונים בהליך אזרחי בנוגע לתשעה שיקים שנמסרו על פי הסכם. התובע, שהציג את השיקים, הוכיח את עילת תביעתו, מה שהוביל את בית המשפט להורות על קבלת התביעה. עם זאת, השופטת התייחסה גם לטענות הנתבעים מתצהירם, שכללו טענות לכפייה ומצבו הנפשי של הנתבע בעת חתימת ההסכם. השופטת דחתה את טענת הכפייה וציינה כי המשא ומתן שקדם להסכם היה מהותי וכי הנתבעת שילמה על פי ההסכם במשך כארבע שנים. באשר למצבו הנפשי של הנאשם, קבע השופט כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו, וכי ההתכתבויות שלו לא הצביעו על מצוקה נפשית. בהליך מאוחר זה, בנוגע ל-22 שיקים נוספים שנמסרו מכוח אותו הסכם, חזרו הנתבעים על טענות הכפייה והמצב הנפשי. בית המשפט קבע כי חל כלל "השתק החברה", ומנע בחינה מחודשת של טענות אלה. עוד ציינה השופטת כי הנתבעים לא סיפקו חוות דעת מומחה חדשה בנוגע למצבו הנפשי של הנתבע, ולכן לא הוכיחו את טענתם. זאת ועוד, מעדותו והתכתבויותיו של הנתבע עצמו עולה כי מצבו הנפשי היה תקין בעת חתימת ההסכם וניהל את ענייני החברה כראוי עד שנת 2020. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים והורה להם לשלם לתובע את מלוא סכום השיקים, בצירוף שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ובית המשפט הורה למזכירות לטפל בהעברת הפיקדון לבא כוח התובעת.