רע"פ 2424-06-25

תקציר

**ניתוח משפטי של ערעור אזרחי של בית המשפט העליון 2424-06-25** **סיכום מקרה:** תיק זה עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת. המבקש, עבדאללה מנצור, הורשע בבית משפט השלום בשתי תקריות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב בתוקף. בית משפט השלום, תוך שהוא מציין את 14 הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות תנועה, הטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה של 6 חודשים, פסילה על תנאי במקביל וצו שלץ. בית המשפט המחוזי, בעקבות ערעור שהגישה המשיבה (ישראל), קבע כי גזר הדין הראשוני מהווה סטייה "מהותית" ממדיניות הענישה הראויה. בעקבות זאת שינה בית המשפט המחוזי את העונש ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות, הגדיל את תקופת הפסילה ל-11 חודשים וביטל את צו שלץ. כעת מבקש המבקש רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הסף למתן רשות ערעור:** בית המשפט העליון מדגיש רף מחמיר למתן רשות ערעור, במיוחד בערעורים של "ערכאה שלישית". חופשה כזו שמורה למקרים חריגים אשר: * להעלות סוגיה משפטית משמעותית מעבר לאינטרס הפרטי של המבקש. * להציג חשש אמיתי לעיוות דין או אי צדק חומרי. בית המשפט מצטט את ע"פ 57113-01-25 עווד נ. מדינת ישראל* כדי לתמוך בעיקרון זה, תוך הדגשת העובדה שהאינטרס הפרטי של המבקש לבדו אינו מספיק. 2. **ערעורים על חומרת גזר הדין:** הניתוח מדגיש כי בקשות רשות ערעור אך ורק על בסיס עונש מופרז יינתנו רק בנסיבות נדירות. באופן ספציפי, העונש שהוטל חייב לייצג "סטייה משמעותית" ממדיניות הענישה שנקבעה. ההפניה ל-*Crim. Appeal 34769-11-24 Allegribi v. מדינת ישראל* מחזקת גישה מגבילה זו לביקורת ערעור על גזר הדין. 3. **חומרה והרתעה בעבירות תעבורה:** פסק הדין חוזר בתוקף על העיקרון המשפטי לפיו עבירות תעבורה, בשל הסכנה הטמונה בהן הן לעבריין והן למשתמשי דרך אחרים, מחייבות עונשים חמורים ומרתיעים. בית המשפט, בע"א 3431/24 גברין נ' מדינת ישראל*, קבעה בעבר עמדה זו. 4. **אפקט הרתעתי של הרשעות קודמות והליכים תלויים ועומדים:** חידוש משפטי מרכזי בהחלטה זו, או לפחות אישור חזק של עקרונות קיימים, הוא המשקל שניתן להמשך ביצוע העבירות על ידי המבקש למרות הרשעות קודמות וכתב אישום מתמשך. בית המשפט מציין כי התעלמות המבקשת מהחוק, גם כאשר היא ניצבת בפני הליכים משפטיים, מעידה על חוסר הרתעה ומצדיקה תגובה חריפה יותר. הדבר מצביע על כך שהשיקול השיפוטי של נסיבות אישיות, כגון שיקום, מאוזן מול התנגדותו המופגנת של העבריין לסנקציות משפטיות. 5. **גזר דין הולם:** סירובו של בית המשפט העליון להעניק רשות ערעור מצביע על כך שגזר הדין המתוקן של בית המשפט המחוזי נחשב פרופורציונלי לחומרת העבירות ומתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש. פסק הדין בע"א 7921/23 אבו קנדיל נ' אבו קנדיל נ' מדינת ישראל* נועדה לתמוך ברעיון כי עונש המשקף את חומרת המעשים והנסיבות האישיות, ללא סטייה משמעותית מהמדיניות, אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחית. החלטת בית המשפט העליון משקפת יישום עקבי של הקריטריונים שנקבעו למתן רשות ערעור, במיוחד בכל הנוגע לגזר הדין. בית המשפט נותן עדיפות לצורך באמצעי הרתעה חזקים בעבירות תעבורה ומדגיש כי נסיבות אינדיבידואליות, אף שהן נשקלות, אינן גוברות על הציווי השיפוטי להעניש את מי שמזלזל בהתמדה בחוקי התנועה, במיוחד כאשר הוא מתמודד עם השלכות משפטיות מתמשכות. כישלונו של המבקש להוכיח סטייה משמעותית ממדיניות גזר הדין או עיוות דין הביא לדחיית ערעורו.