ת"א 63825-01-20

תקציר

בית המשפט מצא כי חוזה הביטוח אינו מכסה את תביעת התובע לנזקים הנובעים ממעשה זדון. החוזה ביטח מפני סיכונים ספציפיים, לרבות נזק הנובע ממעשי זדון, אך הדבר לא היה ישים במקרה זה. הנתבע טען כי המונח "נזק הנובע ממעשי זדון" מרמז כי יש לכוון את הזדון כלפי נזקי הרכוש, מה שלא היה המקרה כאן. התובעת טענה כי יש לפרש את המונח באופן שונה, אך בית המשפט מצא כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם נוסח החוזה. על פי תנאי החוזה, המבטח אינו אחראי למעשי זדון שבוצעו על ידי מי שגר בדירת המבוטח, וכך היה במקרה זה. ניסיונו של התובע לטעון כי הנזק נגרם על ידי אדם אחר שניסה למנוע פגיעה בבן הזוג המנוח לא צלח, שכן בית המשפט מצא כי השרשרת הסיבתית שהובילה לנזק מקורה במעשי זדון של בן הזוג הפוגע. זאת ועוד, פרשנותה של התובעת לסעיפיו הרלוונטיים של החוזה נמצאה מיותרת. התקדימים הנזכרים לא חלו על המקרה הנוכחי, שכן הם היו כרוכים בניסוחים חוזיים שונים או בנסיבות שונות. כתוצאה מכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם 4,000 ₪ שכר טרחת הנתבע.