עב"ל 15510-10-15

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור על יסוד העובדה שהמערערת, רוקחת במקצועה, לא הצליחה להציג טיעון משכנע כי הליקוי הרפואי שלה הוא פגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. על פי הפסיקה הקיימת, יש להוכיח שלושה יסודות לצורך הכרה בפגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה: ראשית, חייב להיות בסיס עובדתי לתנועות חוזרות; שנית, חייב להיות קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין המצב הרפואי; ושלישית, כל אחת מהתנועות הללו ודאי גרמה לפציעות קלות שהצטברו לכדי ליקוי גופני. המערערת פירטה את הפעילויות השונות שביצעה כרוקחת, שכללו עמידה ממושכת, שליפת תרופות, הרמה ונשיאה של ארגזים וטיפוס על סולמות, בין שאר עבודות משרדיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות אלה לא כללו רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות או דומות במהותן. במקום זאת, הם היו מגוונים ונבדלים זה מזה באופיים, במאמץ ובתדירות. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי תיאוריית המיקרוטראומה חלה על מקרים של פגיעות גב ללא קשר למקצוע המדובר ואינה מוגבלת לעיסוקים מסוימים. עם זאת, טענתה של המערערת נכשלה משום שפעולות עבודתה נעדרו את האופי החוזר והרציף הנדרש לביסוס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עמידה ממושכת לבד, ללא תנועות מלוות, נחשבה לתנוחה ולא לתנועה שיש בה כדי לבסס טענת מיקרוטראומה. מאחר שהמערערת לא הפגינה שורה של תנועות חוזרות ונשנות, אישר בית הדין את החלטת בית הדין האזורי וקבע כי היא לא עמדה בדרישות להוכחת פגיעה בעבודה. הערעור נדחה, ופסק הדין הקודם עמד בעינו.