ע"א 550/01

תקציר

במקרה הנדון, המערערים, המייצגים את עיזבונו של אדם שנפטר, זכו תחילה בפיצויים בגין קיצור תוחלת חייו של המנוח, אך נמנעו מהם פיצויים בגין כאב וסבל. הם ערערו על היבטים מסוימים של פסק הדין, אך לא על שלילת נזקי כאב וסבל, דבר שלא זכה להתייחסות בהחלטת ההבהרה שניתנה מאוחר יותר לגבי מועד פסק הדין. עם זאת, בהמשך ביקשו לערער הן על החלטת ההבהרה והן על ההכחשה המקורית של נזקי כאב וסבל. המשיבים ביקשו לדחות חלק זה של הערעור, בטענה כי החלטת ההבהרה אינה מאריכה את פרק הזמן לערעור על נושאים שאינם קשורים להבהרה עצמה. בית המשפט העליון קבע כי אמנם ניתן להגיש ערעור על החלטת הבהרה הדומה לפסק הדין המקורי, אך עליה להיות מהותית וקשורה ישירות להבהרה, ולא לשמש דלת אחורית לבחינה מחודשת של כל היבט של פסק הדין המקורי. במקרה זה, החלק בערעור הנוגע לכאב ולסבל היה צריך להיפסל טכנית בשל היותו מחוץ לתחום לאחר הבירור. עם זאת, בית המשפט נתן ארכה להגשת ערעור בסוגיית הכאב והסבל, תוך הכרה בכך שהמערערים פעלו בתום לב ופירשו באופן שגוי את היקפו המקורי של פסק הדין, ובכך הצדיק הארכה בנסיבות ספציפיות. הבקשה לדחות את הערעור נדחתה, ואפשרה למערערים הזדמנות להתייחס לשלילת הפיצויים בגין כאב וסבל. בית המשפט הדגיש כי אין להקשיח יתר על המידה את הכללים הפרוצדורליים עד כדי דרישת הצדק המהותי.