ת"צ 30270-08-19

תקציר

המבקש הגיש תביעה ייצוגית נגד העירייה המשיבה בגין גביית ארנונה שלא כדין על ידי הגדלה רטרואקטיבית של שומת מקומות חניה הצמודים למבנים שאינם למגורים. המבקש, המייצג קבוצה של נישומים טען כי ההעלאה הרטרואקטיבית מנוגדת לחוק וביקש השבה. העירייה הגישה הודעה על הפסקת הגבייה, בטענה כי מדובר באירוע חד פעמי בשל טעות מנהלית. המבקש התנגד, בטענה כי חובות העבר לא הוסדרו וסיפק ראיות להמשך הגבייה מעבר למועד הקובע. בית המשפט אישר את הודעת הפיטורים, מה שהוביל לדחיית בקשת האישור. עם זאת, המבקש היה זכאי לדרוש שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. המבקש טען כי הבקשה אילצה את העירייה לשנות את התנהלותה וביקשה 25% מחיוב היתר, בעוד העירייה הציעה סכום נמוך משמעותית, תוך הדגשת היעדר החידוש והסיכון בתיק. בית המשפט, בהתחשב בשיקולי התפוקה, התשומות וההכוונה הציבורית, פסק למבקש 35,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-7,000 ₪ שכר טרחה. שכר הטרחה נומק על בסיס מאמצי המבקש, השינוי בהתנהלות העירייה והחשיבות הציבורית של המקרה. ההחלטה נועדה לאזן בין התרומות של המבקש לבין האינטרס הציבורי להימנע מתשלומים מופרזים מהקופה הציבורית. המבקש היה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה בשל התנהלות העירייה.