ת"ט 9875-09-21

תקציר

בית המשפט החליט כי על השוכר, המבקש, לשלם למשכיר, למשיב, את דמי השכירות המגיעים על פי החוזה למשך תקופת השכירות, לרבות בתקופות הסגר, למעט חודש אפריל 2020, שבגינו השוכר פטור מתשלום דמי שכירות. החלטה זו מתבססת על כך שהשוכר נדרש במפורש לשלם דמי שכירות גם אם אינו משתמש בנכס המושכר, אלא אם כן אי השימוש נובע מטעמים התלויים במשכיר או בחברת הניהול, מה שלא היה המקרה כאן. השוכר גם נטל על עצמו במפורש את הסיכון לאי הפעלת הנכס המושכר מכל סיבה שהיא, לרבות כאלה שאינן בשליטתו, ובחוזה נקבע כי המשכיר אינו אחראי לאירועי כוח עליון, הכוללים בוודאי את סגרי הקורונה. זהו חוזה עסקי ברור ומפורט, ולכן יש לקיים את הפרשנות המילולית של הסעיפים הנ"ל. כמו כן, השוכר נדרש לשלם דמי ניהול ואחזקה עבור חודש מאי 2020 ואילך כרגיל, בעקבות החלטתו שלא להשתתף במתווה המוצע שהציע לדיירים הנחות. זאת ועוד, טענת המבקשת כי חשבוניות מס המציגות יתרת אפס מוכיחות כי אינן חייבות דמי שכירות או עמלות כלשהם למשיב אינה תקפה, שכן החשבוניות המוצגות מכסות רק חלק מהתקופה בגינו תובע המשיב דמי שכירות. המשיב זכאי לדמי שכירות ולפיצוי מוסכם, בהתאם לחוזה, והגנתו של המבקש אינה צפויה להצליח לגופו של עניין. לפיכך, בית המשפט נתן למבקשים רשות להתגונן, אך רק בתנאי שיפקידו בקופת בית המשפט 150,000 ₪ עד ליום 20.3.2022. אם סכום זה לא יופקד, ההתנגדות תידחה, והמבקש יצטרך לשלם הוצאות בסך 1800 ₪.