עפ"ג 61119-06-16

תקציר

ערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בשני מקרים נפרדים של עבירות רכוש שביצע המערער. המקרה הראשון עסק בהודאתו של המערער בגניבת חפצים מבית כנסת ביוני 2013, והמקרה השני עסק בפריצה לדירת מגורים וגניבת תכשיטים בספטמבר 2014. למערער עבר פלילי עשיר, הכולל עבירות רכוש קודמות, מרמה ואלימות. ההליכים בבית משפט קמא הסתיימו בעונש של 21 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את נסיבות העבירות ואת מדיניות הענישה הרווחת, מצאה עילה להתערב בעונש. היא הניחה כי שני האירועים יכולים להיחשב כאירוע אחד לצורכי גזר הדין, בהתחשב במניעים הדומים שלהם. בית המשפט קבע את טווח הענישה ההולם לשתי העבירות שביצע המערער, בהתחשב באופי העבירות, בערכים החברתיים המוגנים ובעונשים המרביים. נמצא כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את נסיבות ביצוע העבירות, ואף לא את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי טווח ענישה סביר בגין העבירות יהיה בין שמונה ל-20 חודשי מאסר. באשר לעונש ההולם בתחום זה, שקל בית המשפט נסיבות מחמירות ומקלות שאינן קשורות לביצוע העבירות, לרבות עברו הפלילי של המערער, הודאתו ונסבותיו האישיות. בעקבות זאת התקבל הערעור, והעונש הופחת ל-15 חודשי מאסר בפועל, לצד שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש עתידיות, ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת הגניבה. המערער נצטווה להתייצב בבית המעצר ניצן כדי להתחיל לרצות את עונשו במועד קצוב.