ת"א 9430/07

תקציר

התובעת, שרה שפירא, היא אמנית חרדית מוכרת המתגוררת בירושלים. היא חיברה מספר ספרים, ביניהם "לגדול עם ילדיי: יומנה של אם יהודייה", שיצא לאור בשנת 1990. הנאשמת, נעמי רגן, היא גם סופרת ומחזאית ירושלמית ידועה, שפרסמה מספר רומנים, ביניהם סוטה בשנת 1992. התובעת טוענת כי הנתבעת העתיקה מספר קטעים וביטויים מתוך ספרה והשתמשה בהם בספרה ללא הסכמתה. התובע הגיש את התביעה בשנת 2007, 14 שנים לאחר פרסום ספרו של הנתבע. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את זכויותיה הקנייניות והמוסריות בספרה. הנתבע טען כי התביעה התיישנה ודינה להידחות מחמת שיהוי. בנוסף, הנתבעת טענה כי הביטויים והקטעים המדוברים אינם מקוריים לתובע אלא נלקחו מצדדים שלישיים, ולכן אין לתובע זכויות בהם. בית המשפט קבע כי התביעה לפיצויים בגין הפרת זכות ההעתקה התיישנה, שכן הוגשה לאחר 7 שנים מיום ההפרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע אכן הפר את זכות הפרסום של התובע, שכן מדובר בעוולה מתמשכת. בית המשפט דחה את טענת השיהוי של הנתבעת, שכן התובעת לא ויתרה על זכויותיה ומצבה של הנתבעת לא החמיר עקב השיהוי. בית המשפט מצא כי לנתבעת הייתה גישה ליצירתה של התובעת והעתיק ממנה מספר חלקים מהותיים ולא טריוויאליים, לרבות הרמה המילולית, התבנית הנרטיבית ואפיון הדמויות. בית המשפט קבע כי טענת הנתבע ל"שימוש הוגן" אינה תקפה, שכן הנתבע לא נתן קרדיט לתובע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע פגע בזכויותיו הקנייניות והמוסריות של התובע, וכן ביצע את עוולת הרשלנות. התובע היה זכאי לפיצוי בגין נזקי ההפרה. הצדדים התבקשו לדון בכימות הנזק.