ע"ע 1281/04

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדו התעסוקתי של מר בן חמו, שעבד בבית הספר לטכנאי ייצור המנוהל על ידי המכון לפריון העבודה והייצור ("המכון"), גוף ממשלתי, במשך למעלה מ-16 שנה. שאלת המפתח הייתה האם חמו הוא שכיר או נותן שירותים עצמאי, דבר המשפיע באופן משמעותי על זכויותיו התעסוקתיות. בית הדין לעבודה קבע כי למר חמו היו יחסי עובד-מעביד עם המכון. לפיכך, הוא היה זכאי להטבות ולפיצויים שונים הנגזרים ממעמד זה. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שיש לראות בשינוי מעמדו של מר חמו שחזור רטרוספקטיבי, כלומר לא ניתן לקבוע את כל הזכויות כאילו סווג נכון מלכתחילה. קביעת דרגתו המדויקת בהיררכיה המנהלית הייתה גורם מכריע בהערכת זכויותיו. בית המשפט קיבל את עדותה של המומחית מטעם המכון, גב' מרקוביץ, שהעמידה את משרתו של מר חמו על דרגות 15-17 והעמידה את שכרו על 3,704 ₪ נכון לאוגוסט 1999. בית הדין פסק למר חמו פיצויים שונים, לרבות פיצויי פיטורים על בסיס שנות עבודתו, ימי חופשה צבורים והפרשות לקרן השתלמות. כמו כן פסק בית המשפט בתביעותיו לדמי הבראה, ימי חופשה ותנאי פרישה מיוחדים הנובעים מהסכם ההפרטה של המכון. בערעורו ביקש מר חמו הטבות נוספות, אך בית המשפט דחה את רוב הטענות הללו וקבע כי הן אינן מבוססות או מוגבלות על פי החוק. עם זאת, בית המשפט קיבל את ערעורו בעניין דמי ההבראה, ופסק לו 24,750 שקל בתוספת ריבית. לבסוף נדחה ערעור המכון בעניין ההפרשות לקרן השתלמות. בית המשפט הורה למכון לשאת בהוצאותיו המשפטיות של מר חמו בסך 1,000 ₪. פסק דין זה חתם את העניין, תוך הדגשת אופיו הרטרוספקטיבי של שינוי מעמדו של מר חמו והמגבלות שהוטלו על זכאותו לזכויות תעסוקתיות מסוימות.