בג"צ 8628/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש חולה איידס, שהוא גם אסיר, בבקשה להקדים את מועד הדיון הקרוב שלו בבית המשפט בשל הידרדרות במצבו הרפואי. העותר, המרצה עונש של עשר שנות מאסר בגין תקיפת חברתו והריגת בנה הקטין, טוען כי תוחלת חייו מתקצרת וחושש שלא ישרוד עד לדיון בעתירה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה בעבר את בקשתו להקדים את מועד הדיון מבלי לנמק. על בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין, מוטלת המשימה להכריע האם בקשת העותרים לצו ביניים על תנאי או לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תקפה. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית המסדירה את הערעור ומפרט את הנימוקים מדוע לא ניתן להיעתר לבקשה למועד דיון מקדמי. בית המשפט קובע, כי על פי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, ההחלטה על קביעת מועד לדיון נתונה אך ורק לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ואינה נתונה לערעור. יתר על כן, בג"ץ בדרך כלל אינו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני ערכאות רגילות, בהיעדר נסיבות חריגות. למרות שהחלטת בית המשפט המחוזי לא הייתה מנומקת, נחה דעתו של בית המשפט העליון כי בית המשפט שקל את הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, נוכח העמימות בהחלטה, מתבקש בית המשפט המחוזי להבהיר את עמדתו ולקבוע מועד לדיון בהתאם. פסק הדין מדגיש את מרחב ההתערבות המצומצם במקרים אלה ואת חזקת שיקול דעתו של בית משפט קמא בניהול עניינו.