ת"א 32798-07-18

תקציר

כך ניתן בתיק שהגישו התלויים ויורשיו של א"א, שנפטרו עקב רשלנות רפואית של המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. התובעים תבעו את שירותי בריאות כללית על נזקים, והנתבע הודה בחבות, אך הצדדים לא הסכימו על גובה הנזק. נקודות המחלוקת העיקריות היו ההכנסה החודשית המיוחסת למנוח לצורך חישוב הפסדי תלויים ועיזבון, האם יש לנכות מהכנסה זו מס הכנסה, הגיל בו היה המנוח פורש לגמלאות ושווי החברה שבבעלותו, אשר לטענת התובעים ירד עקב מותו. השופט קבע כי הכנסתו החודשית של המנוח לצורך חישוב הנזקים היא 71,000 ₪. עוד קבעה השופטת כי אין לנכות מס הכנסה מסכום זה, בהמשך לפסיקה קודמת בנושא. השופט קיבל את טענת התובעים כי המנוח היה עובד עד גיל 70, ודחה את טענת הנתבע כי היה פורש בגיל 60, בהתחשב בכך שהנתבע לא סיפק כל חוות דעת מומחה שתתמוך בטענה זו. באשר לשווי החברה שבבעלות המנוח, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר העריך את שווי החברה ב-13.78 מיליון שקל בעת פטירת המנוח. השופטת פירטה את נסיבות מכירת מניות החברה והוויתור על פירעון מלא של הלוואת הבעלים לאחר פטירת המנוח, וקבעה כי התובעים לא הוכיחו את זכותם לקבל פיצוי בגין הפסד ההון הנטען, שכן לא הביאו ראיות מספיקות לכך שקיבלו פחות משווי השוק של המניות. השופטת דחתה גם את תביעת התובעים לפיצויים עונשיים, שכן לא הייתה כל כוונה, זדון או אשמה מוסרית מצד הנתבע. באשר לטענות הנתבעת בדבר גובה הפיצוי המסכן את מערכת הבריאות הציבורית, קבעה השופטת כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היה יסוד לסטות מהעיקרון של השבת המצב לקדמותו. השופטת התוותה את העקרונות לחישוב הפיצוי המגיע לתלויים ולעיזבון. עבור התלויים, הפיצוי חושב לפי "שיטת היד", תוך שימוש בנתונים המפורטים בפסק הדין. בנוסף, נפסקו להם פיצויים בגין אובדן שירותי האב והבעל, שהשופט קבע על 360 אלף שקל. לעיזבון נפסק פיצוי לפי שיטת היד בתוספת יד החיסכון, וכן נזק לא ממוני ותוחלת חיים מקוצרת, שהשופט העריך ב-800 אלף שקל, וכן הוצאות קבורה. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי, וכן את הוצאותיהם המשפטיות, והורה להפקיד את חלקו של כל תובע קטין בחשבון על שמו, אליו ניתן יהיה לגשת רק באישור בית המשפט המוסמך. לבסוף חויב הנתבע לשלם את הסכומים בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.