בג"צ 4974/92

תקציר

עניינו של פסק הדין בעתירה המערערת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לאפשר לעותרים להסתלק כסניגוריהם של לקוחותיהם, המשיבים 2 ו-3, במשפט פלילי, למרות שהלקוחות ביטלו את ייפוי הכוח שלהם. בית המשפט ביסס את החלטתו על סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המקנה לו שיקול דעת להתיר או לדחות בקשה כזו. בג"ץ קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה חוקית. הוסבר כי מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח נופלת תחת שלוש מערכות משפט: חוק השליחות, המאפשר ללקוח לבטל שליחות בכל עת; חוקים ספציפיים המסדירים יחסי עורך דין-לקוח בבית המשפט; וחוק לשכת עורכי הדין, המסדיר את המקצוע ואת זכות הייצוג של הלקוח. החוקים הספציפיים, לרבות סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מקבלים קדימות ומחייבים אישור מבית המשפט לעורך דין לחזור בו, דבר הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים כך שברגע שעורך דין מקבל תיק פלילי, הוא מחויב לחובתו לייצג את לקוחו עד תום המשפט, וביטול ייפוי הכוח על ידי הלקוח אינו מבטל אוטומטית את הייצוג. שיקול הדעת של בית המשפט לאפשר הסתלקות עורך דין הוא מוחלט, וסעיף 18 לחוק סדר הדין הפלילי, המגביל את שיקול דעתו של בית המשפט במקרה של החלפת סניגור, אינו חל כאשר הלקוח רק מבטל את ייפוי הכוח. כמו כן, אישר בית המשפט העליון את הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי במקרה זה, תוך הדגשת כוונת המחוקק להבטיח את רציפות ההליך הפלילי ואת יכולתם של הסנגורים המנוסים לטפל בתיק. עוד ציין בית המשפט כי הסיבה לביטול ייפוי הכוח של הלקוחות – חוסר יכולתם של עורכי הדין לעמוד בקצב המשפט – אינה תקפה, והלקוחות לא יוכלו לייצג את עצמם באופן אפקטיבי. לפיכך, חיוב עורכי הדין להמשיך בייצוג היה מוצדק, והעתירה נדחתה.