בש"פ 4096/22

תקציר

אדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין פריצה לבניין מגורים ביקש רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. הערכאה הנמוכה יותר הורתה בעבר על שחרורו של המבקש לקהילה טיפולית, אך על כך ערערה התביעה ובוטלה בשל חשש מהסיכון של המבקש לפגיעה חוזרת והיעדר תכנית טיפול מאושרת של קצין מבחן. המבקש טען כי פרשנות החוק הרלוונטי מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית וכי זכויותיו נפגעו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, וציין כי המקרה אינו מציג נסיבות חריגות או פגיעה בזכויות יסוד. בית המשפט הדגיש כי עמדת התביעה לאורך כל הדיונים הייתה להתנגד לשחרור, והמבקש לא היה צריך לצפות לתוצאה שונה. ההחלטה על קיום המעצר התבססה על ריבוי נימוקים, ולא רק על פרשנות החוק הנדון. לפיכך, מעצרו של המבקש נשמר, ובקשת רשות הערעור נדחתה.