ע"ז 13019-12-03

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לקיום צוואה שהותיר אחריו אדם שנפטר, אשר ביקש להקים נאמנות לטובת בנה המוגן. הצוואה כללה הוראות מפורשות להקמת מנגנון נאמנות לניהול נכסיה לאחר מותה. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה התערב וטען כי אין להחיל את חוק הנאמנות במקרה זה, שכן הנהנה הוא אדם מוגן, ובמקומו יש לפעול על פי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי מנגנון הפיקוח לפי חוק הנאמנות מיועד לנהנים כשירים שיכולים לפקח על פעולות הנאמן, וסמכות האפוטרופוס הכללי חלה רק על אפוטרופסים. כמו כן, העלה היועץ המשפטי לממשלה חשש לניגוד עניינים פוטנציאלי ולקושי לפקח על נאמן המשמש גם כאפוטרופוס, במיוחד כאשר הנאמן הוא גם יורש. מנגד, המבקש, שמונה כנאמן, טען כי יש לכבד את כוונותיו של המנוח, והדגיש כי הצוואה קובעת בבירור יצירת נאמנות. השופטת ד.ו.נ. בחנה בקפידה את הטיעונים שהוצגו. הם פסקו לטובת המבקש, וקבעו כי יש לכבד את כוונת המצווה אלא אם קיימות נסיבות חריגות. השופט הדגיש כי חוק הנאמנות וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות יכולים לדור בכפיפה אחת ויש ליישב ביניהם ולא לבחור אחד על פני השני. טופלו חששות נוספים שהעלה היועץ המשפטי לממשלה, כגון קשיי פיקוח וניגוד עניינים, כאשר השופט ציין כי ניתן להקל בהם מבלי להתעלם מרצונו של המנוח. לפיכך, בית המשפט נתן תוקף לצוואה והורה על הקמת הנאמנות, תוך שילוב אמצעי פיקוח נוספים שהציע היועץ המשפטי לממשלה. פסק הדין הדגיש את חשיבות כיבוד כוונותיו של המצווה וערך איזון בין חוק הנאמנות לבין חוק הכשרות המשפטית וחוק האפוטרופסות, ואפשר לשניהם לתפקד באופן משלים.