ת"א 58712-11-15

תקציר

התיק סובב סביב עסקת נדל"ן שנויה במחלוקת בה היו מעורבים רשות מקרקעי ישראל ותובע פרטי במטרה להמיר את זכויותיו של האחרון בחלקה 39 בזכויות בחלקה 23. התובעים תבעו את רשות מקרקעי ישראל לקבלת סעד, וביקשו לאכוף הסכם חליפין לכאורה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכם מחייב בין הצדדים. התובעים טענו כי אישור רשות מקרקעי ישראל לפתוח תיק חליפין ומינויו של שמאי להערכת העסקה מהווים הסכם מחייב. עם זאת, בית המשפט קבע כי פעולות אלה רק סימלו את תחילתו של משא ומתן. בחינה אובייקטיבית של התנהלות הצדדים לאחר השמאות לא העלתה הסכמה, שכן התובעים פעלו באופן עקבי בשלב המשא ומתן. כמו כן, התובעים לא הביאו כל ראיה להסכם בכתב או אישור מהרשויות המוסמכות של רמ"י, אשר היה הכרחי לחוקיות העסקה. גם טענת התובעים כי חוסר תום הלב של מנהל מקרקעי ישראל הצדיק היעדר הסכם בכתב, בהתבסס על פרשת קלמר, נדחתה מאחר שלא היו ראיות להסכם מלכתחילה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשא ומתן הופסק בשלב מקדמי ולא התקדם לגיבוש הסכם, ומשכך תקדים קלמר אינו ישים. בנוסף, התנהלות מנהל מקרקעי ישראל נמצאה תקינה ומנהלית, ללא כל אינדיקציה לחוסר תום לב. לבסוף, נדחתה גם בקשת התובעים למתן זכות קדימה על חלקה 23, שכן המו"מ אינו מקנה זכויות עם סיומו. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשלם לרשות שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.