עב"ל 7423-06-23

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור לאחר שעיין בחומרים ובטיעונים, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין טענת ההשתקה. הוא הגיע למסקנה כי הכרה בתנועות צוואר חוזרות ונשנות אינה מחייבת הכרה בפגיעות בעמוד השדרה המותני, שכן אין בהכרח קשר בין השניים. המערער לא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות בעמוד השדרה המותני להוכחת מיקרוטראומה, תיאוריה משפטית שנועדה לפצות על נפגעי עבודה שאינם מסווגים כמחלות מקצוע או תאונות. החלטה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות שהדגישו כי אי נוחות לבדה אינה שקולה לתנועה חוזרת, ותנוחות עבודה מלחיצות לא היו זהות. בית הדין סבר כי יש צורך בפעולה חקיקתית לעדכון סיווגי נפגעי עבודה, ולא הותיר מקום להארכת סמכויות שיפוטיות בתיקי מיקרוטראומה. יתר על כן, המערערת לא הצליחה לבסס טענות בדבר ביצוע תנועות חוזרות במהלך טיפולי שיניים ספציפיים, ומקרים דומים שנפסקו בעבר אינם מחייבים תקדימים מחייבים. משכך, חויב המערער בהוצאות המשיב. השופטים אישרו מחדש את היציבות בפרשנותם המשפטית, והמליצו על עדכוני חקיקה לטיפול בתביעות נזקי עבודה מודרניות, תוך הבהרת המגבלות בפסיקה הקיימת, תוך הדגשת הנוקשות התיאורטית הממשיכה לחול על תביעות מסוג זה.